תרופות סבתא לברונכיטיס

האם חליטות צמחים, דבש ושאיפת אדים באמת יכולים להקל על תסמיני ברונכיטיס? סקירה מדעית של הרפואה העממית מול המחקר העדכני

ברונכיטיס היא מחלה נפוצה הגורמת לשיעול טורדני, ליחה ודלקת בדרכי הנשימה. עוד הרבה לפני שהאנטיביוטיקה והתרופות הקונבנציונליות הפכו לזמינות, השתמשו אבותינו בתרופות טבעיות להקלה על הסימפטומים.

תרופות סבתא כמו חליטות מצמחים, דבש, שום, ושיטות מסורתיות אחרות הועברו מדור לדור כהמלצות להקלה על המחלה. אך האם יש להן באמת בסיס מדעי? האם מדובר באשליה תרבותית או בשיטות בעלות יעילות מוכחת? במאמר זה נבדוק את העדויות המדעיות מאחורי תרופות הסבתא לברונכיטיס ונגלה אילו מהן עשויות לסייע ואילו פחות.

מהו ברונכיטיס?

ברונכיטיס הוא מצב דלקתי המשפיע על הסימפונות (הצינורות שמובילים אוויר לריאות), וגורם להיצרות שלהן ולהפרשת ריר מוגברת. כתוצאה מכך, אנשים הסובלים מהמחלה חווים שיעול מתמשך, קושי בנשימה ולעיתים גם תחושת לחץ בחזה.

נהוג להבחין בין שני סוגים של ברונכיטיס:

1. ברונכיטיס חריפה (אקוטית) – מחלה קצרה יחסית שנגרמת לרוב כתוצאה מזיהום ויראלי בדרכי הנשימה. היא יכולה להימשך בין מספר ימים לכמה שבועות ומופיעה לרוב לאחר הצטננות או שפעת.
2. ברונכיטיס כרונית – מצב מתמשך שבו הדלקת מופיעה שוב ושוב לאורך זמן, בדרך כלל עקב חשיפה ארוכת טווח למזהמים כמו עישון, זיהום אוויר או חומרים מגרים אחרים.

בעוד שברונכיטיס חריפה חולפת בדרך כלל מעצמה, הברונכיטיס הכרונית היא מחלה חמורה יותר שעלולה להוביל לנזקים בלתי הפיכים לריאות ואף להיחשב לסוג של מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD – מצב שבו זרימת האוויר לריאות מוגבלת באופן קבוע).

גורמים לברונכיטיס

הסיבות לברונכיטיס משתנות בהתאם לסוג המחלה, אך ישנם מספר גורמים מרכזיים שיכולים לגרום לדלקת להתפתח:

1. נגיפים וחיידקים

במקרים רבים, ברונכיטיס חריפה נגרמת על ידי נגיפים (וירוסים), בדומה לאלה שגורמים לשפעת ולהצטננות. במקרים נדירים יותר, גם חיידקים עלולים להיות מעורבים, במיוחד אצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת.

2. עישון – אויב מספר אחד של דרכי הנשימה

עישון סיגריות הוא אחד הגורמים העיקריים לברונכיטיס כרונית. העשן מכיל חומרים רעילים שפוגעים ברירית של דרכי הנשימה, גורמים לדלקות חוזרות ונשנות ומעודדים הצטברות של ליחה סמיכה.

3. זיהום אוויר וחשיפה לכימיקלים – סכנה נסתרת

אנשים שחיים באזורים עם זיהום אוויר גבוה, עובדים עם כימיקלים מסוכנים או נחשפים לאבק, עשן וחומרים מגרים אחרים, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח ברונכיטיס כרונית.

4. מערכת חיסון מוחלשת – כשהגוף מתקשה להילחם

אנשים עם מחלות כרוניות, קשישים או תינוקות רגישים יותר לברונכיטיס בשל יכולת מופחתת של מערכת החיסון להתמודד עם זיהומים.

5. מחלות רקע – כשברונכיטיס הוא רק סימפטום

מחלות כמו אסטמה (מחלת ריאות כרונית שגורמת להיצרות דרכי הנשימה) או ריפלוקס קיבתי-ושטי (GERD – מצב שבו חומצות מהקיבה עולות לוושט ויכולות לגרות את דרכי הנשימה) עשויות להגביר את הסיכון לברונכיטיס.

תסמינים – איך מזהים את הברונכיטיס?

ברונכיטיס יכול לגרום למגוון רחב של תסמינים, המשתנים בהתאם לחומרת המחלה ולגורמים שהובילו לה.

1. שיעול טורדני

הסימפטום הבולט ביותר של ברונכיטיס הוא שיעול ממושך, שיכול להיות יבש או מלווה בליחה (ריר סמיך שמופרש מדרכי הנשימה).

2. ליחה

במקרים רבים, שיעול עם ברונכיטיס מלווה בליחה שקופה, צהבהבה או ירקרקה. צבע הליחה עשוי לרמז על נוכחות זיהום, אך אינו בהכרח מעיד על חיידקים.

3. קוצר נשימה

בשל ההיצרות של דרכי הנשימה והצטברות הליחה, חלק מהסובלים מברונכיטיס חווים תחושת קוצר נשימה, במיוחד במאמץ גופני.

4. צפצופים בנשימה

כאשר האוויר עובר דרך דרכי נשימה מוצרות, הוא עלול לגרום להיווצרות צפצופים (קולות גבוהים הנשמעים בעת הנשימה).

5. כאבים בחזה

שיעול ממושך עשוי לגרום לכאבים בחזה, במיוחד באזור הצלעות, כתוצאה מהמאמץ הממושך של שרירי הנשימה.

6. חום ועייפות – כשהגוף מותש

במקרים של ברונכיטיס חריפה, ייתכן חום נמוך ועייפות מוגברת בשל ההתמודדות של הגוף עם הדלקת.

סטטיסטיקה – כמה זה באמת נפוץ?

ברונכיטיס היא מחלה נפוצה המשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם, אך שכיחותה משתנה בהתאם לאזור גאוגרפי, גורמי סיכון ואורח חיים.

שכיחות כללית של ברונכיטיס כרונית

על פי מחקר[1] מקיף שבוצע כחלק מה-BOLD Study, שיעור התסמינים של ברונכיטיס כרונית נע בין 0% ל-10.8% באוכלוסיות שונות ברחבי העולם (Mejza et al., 2017).

מחקר[2] נוסף שבוצע בצרפת הראה כי 3.5% מהאוכלוסייה מעל גיל 45 סובלת מסימפטומים של ברונכיטיס כרונית, כאשר השכיחות גבוהה יותר בקרב גברים ומעשנים (Ferré et al., 2012).

שכיחות אזורית והבדלים בין מדינות

במחקר[3] שבחן את שיעור הברונכיטיס הכרונית בקנדה, נמצא כי כ-2.5% מהאוכלוסייה סובלת מהמחלה, כאשר השכיחות גבוהה יותר בקרב אנשים מבוגרים, נשים ובעלי הכנסה נמוכה (Karunanayake et al., 2013).

מחקר[4] נוסף שנערך בפולין מצא כי 7.12% מהאוכלוסייה בגיל 40 ומעלה סובלים מסימפטומים של ברונכיטיס כרונית, גם בקרב אנשים ללא מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) (Mejza et al., 2018).

השפעת גורמי סיכון על השכיחות

מספר מחקרים הדגישו את הקשר הישיר בין עישון לבין הסיכון לפתח ברונכיטיס כרונית. במחקר[5] שנערך בסקנדינביה נמצא כי שיעור החולים בקרב מעשנים הוא גבוה פי שניים משיעורם בקרב הלא-מעשנים (Holm et al., 2012).

כמו כן, מחקר[6] מקנדה הצביע על כך שעובדים בחקלאות נוטים יותר לפתח ברונכיטיס כרונית בשל חשיפה לאבק ועשן (Pahwa et al., 2019).

ברונכיטיס ותמותה

מחקר[7] שבדק את השפעת הברונכיטיס על שיעורי התמותה לאורך 50 שנה מצא כי אנשים עם ברונכיטיס כרונית נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות לב וכלי דם, מה שמגדיל את סיכון התמותה שלהם (Puddu et al., 2021).

טיפולים רפואיים קונבנציונליים

1. טיפול תרופתי – הגישה הקלאסית לטיפול בברונכיטיס

1.1 אנטיביוטיקה – האם זה באמת נחוץ?

למרות התפיסה הרווחת, רוב מקרי הברונכיטיס החריפה נגרמים על ידי וירוסים, ולכן טיפול אנטיביוטי אינו מומלץ[8] אלא אם כן קיים חשד לזיהום חיידקי משני (Wopker et al., 2020). מחקרים מראים כי שימוש בלתי נחוץ באנטיביוטיקה עלול לגרום לעמידות חיידקית ולתופעות לוואי מיותרות.

עם זאת, בקרב חולים עם מחלות רקע חמורות או דיכוי חיסוני, ניתן[9] לשקול אנטיביוטיקה כגון אזיתרומיצין או אמוקסיצילין (Fayzieva et al., 2023).

1.2 מדכאי שיעול – הקלה על הסימפטומים

למרות ששיעול הוא מנגנון חשוב לניקוי דרכי הנשימה, במקרים בהם השיעול מפריע לשינה או לפעילות היומיומית, ניתן[10] להשתמש במדכאי שיעול כמו דקסטרומתרופן (Ambekar et al., 2012). עם זאת, יש להימנע משימוש ממושך מחשש לתופעות לוואי כמו דיכוי מערכת העצבים המרכזית.

1.3 מכייחים ומדללי ליחה

תרופות כגון ברומקסין ואמבוקסול מסייעות לדילול הליחה, מה שמקל[11] על סילוקה מדרכי הנשימה (Xu Bin, 2014). מטופלים רבים מדווחים על הקלה בשיעול ושיפור בתחושת הנשימה לאחר שימוש בתרופות אלו.

1.4 מרחיבי סימפונות – נשימה קלה יותר

במקרים בהם ישנה הצרות של דרכי האוויר (למשל בברונכיטיס כרונית או אסטמתית), ניתן[12] להשתמש במרחיבי סימפונות כמו סאלבוטאמול (ונטולין) או תיאופילין (Tao, 2011). תרופות אלו משפרות את זרימת האוויר לריאות ומפחיתות את קוצר הנשימה.

1.5 סטרואידים – טיפול בדלקת מתמשכת

סטרואידים, כמו פרדניזון או בודזוניד, ניתנים בעיקר[13] במקרים של ברונכיטיס כרונית עם תסמינים חמורים, והם מסייעים בהפחתת הדלקת בדרכי הנשימה (Zhong Xin, 2010).

2. טיפולים נשימתיים – הקלה ישירה לדרכי הנשימה

2.1 אינהלציות – טיפול מקומי יעיל

טיפול באמצעות אינהלציות המכילות סליין (תמיסת מלח) או מרחיבי סימפונות נחשב[14] ליעיל במיוחד בהקלה על חסימות בדרכי הנשימה (Huang Zhengguo, 2013).

2.2 פיזיותרפיה נשימתית – סיוע בהוצאת הליחה

תרגילים נשימתיים, דפיקות עדינות על החזה (percussion) ושימוש במכשירים כמו ה-PEP (Positive Expiratory Pressure) מסייעים[15] בניקוז ההפרשות מהריאות (Jun et al., 2022).

3. טיפול תומך – מעבר לתרופות

3.1 הידרציה ושמירה על לחות

שתייה מרובה של מים מסייעת[16] לדילול הליחה ולהקלה על הסימפטומים (Fesenko, 2024). שימוש במכשירי אדים קרים יכול גם להפחית את היובש בדרכי הנשימה.

3.2 מנוחה ואיזון פעילות גופנית

למרות שהתעמלות מתונה יכולה לסייע בפתיחת דרכי הנשימה, חשוב[17] להימנע ממאמץ יתר בתקופות של דלקת חריפה (Matthys & Kamin, 2012).

טיפולים טבעיים לברונכיטיס

2.1 שורש ליקוריץ – נוגד דלקת טבעי

ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra) מכיל תרכובות אנטי-דלקתיות ואנטי-ויראליות המסייעות[18] בהפחתת גודש ושיעול (Zhang et al., 2020). ניתן לצרוך את השורש כחליטה או תוסף תזונה.

2.2 אכינצאה – תמיכה במערכת החיסון

מחקרים[19] מצביעים על כך כי אכינצאה עשויה להפחית את משך ההצטננות וברונכיטיס על ידי חיזוק מערכת החיסון (Lindenmuth & Lindenmuth, 2000).

2.3 עלי טימין – הקלה על שיעול וליחה

מחקר[20] קליני מצא כי מיצוי עלי טימין מסייע להקלת השיעול והוצאת הליחה בקרב חולים עם ברונכיטיס חריפה (Kemmerich et al., 2006).

---

3. טיפולים אלטרנטיביים – רפואה משלימה לברונכיטיס

3.1 אקופונקטורה – שיפור זרימת האוויר לריאות

טיפול באקופונקטורה נמצא[21] כמסייע להפחתת דלקת ושיפור התפקוד הריאתי בקרב מטופלים עם מחלות נשימה כרוניות (Chung et al., 2016).

3.2 טיפול באדים – פתיחת דרכי הנשימה

שאיפת אדים חמים עם שמנים אתריים כגון אקליפטוס נמצאה[22] כמקלה על גודש ושיעול (Loeffler et al., 2013).

3.3 דבש – מרכך טבעי לשיעול

מחקר[23] מצא כי דבש עשוי להיות יעיל יותר ממדכאי שיעול מסחריים להפחתת שיעול בקרב ילדים עם ברונכיטיס חריפה (Paul et al., 2007).

ביבליוגרפיה