גינקו בילובה

שם עברי:

גינקו דו-אונתי

שם עממי:

לרוב מכונה 'גינקו' או 'עץ גינקו', באנגלית מכונה 'Maidenhair Tree', ביפנית 'silver apricot' ולעתים גם 'Fossil Tree' (עץ מאובן).

שם מדעי:

Ginkgo biloba, שם זה נגזר מהמילים הלטיניות 'Ginkgo', שמשמעותן 'משמש כסף' (הכוונה לפרי), ו'biloba', המציינת את העלים הדו-אונתיים.

משפחה:

גינקואיים (Ginkgoaceae).

חלקי הצמח בשימוש:

החלק השימושי ביותר למטרות רפואיות הוא העלים. הם מעובדים לתמציות המשמשות בתוספי מזון. כמו כן נעשה שימוש בזרעים, במיוחד ברפואה הסינית המסורתית וביישומים קולינריים שונים.

לתשומת לבכם, זרעים ועלים לא מעובדים עלולים להכיל רעלנים ולכן יש דורשים ידע וטיפול זהיר.

מוצא ואזורי תפוצה

מוצא

כפי שציינו, אחד הכינויים של גינקו בילובה הוא "עץ מאובן" או "מאובן חי". מונח זה משקף את מעמדו כאחד ממיני העצים החיים העתיקים בעולם, עם היסטוריה שניתן לעקוב אחרי ממצאים מדעיים לקיומו לפני כ-290 מיליון שנה.

עץ זה האריך ימים יותר מהדינוזאורים, ורד שינויים משמעותיים באקלים ובגיאוגרפיה של העולם. הוא השריד היחיד בסדרת הגינקונים (Ginkgoales). תיעוד מאובנים מצביע על כך שהמין היה נפוץ בעבר בחלקים רבים בעולם.

תפוצה

כיום, התפוצה הטבעית של גינקו בילובה מוגבלת למדי. מעריכים שלפני כמה מאות שנים, עצי גינקו היו לקראת הכחדה בטבע. המין שרד בעיקר באזורים קטנים בסין, כמו שמורת טיאנמו שאן (Tianmu Shan) במחוז ג'ג'יאנג.

עם זאת, העץ תורבת במשך מאות שנים, תחילה בסין ולאחר מכן התפשט ליפן ולקוריאה, בעיקר סביב מנזרים בודהיסטים.

במאה ה-18 הגיע העץ לאירופה ולאחר מכן לצפון אמריקה, שם נהוג לשתול אותו כעץ נוי בסביבות עירוניות בשל מראהו החסון והייחודי.

בית גידול

עצי גינקו בילובה משגשגים במגוון תנאים אך נמצאים בדרך כלל בקרקעות מנוקזות היטב, בעיקר באזורים מוארים בשמש. למרות השושלת העתיקה שלהם, עצי גינקו מתאימים למדי להגדרות עירוניות מודרניות. הם עמידים לזיהום ולמרחבי אדמה סגורים, מה שמסביר את הפופולריות שלהם בגינון עירוני.

ניתן למצוא אותם ברחובות של ערים רבות ברחבי העולם, בשל יכולתם לעמוד בתנאים עירוניים קשים, שלא קיימת אצל מיני עצים רבים אחרים.

תיאור בוטני

• צמיחה וגובה: עצי גינקו יכולים לצמוח לגובה ניכר, ולעתים קרובות להגיע עד 35 מטר. קצב גדילתם איטי עד מתון, אבל הם ידועים באריכות חייהם, כאשר גילם של מספר פרטים מוערך בכ-1,500 שנה.
• עלים: אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הגינקו בילובה הוא העלים שלו. הם בצורת מניפה, לעתים קרובות מתוארים כבעלי דו-שכבה, מה שבא לידי ביטוי בשם המין 'בילובה'.
  לעלים אלה יש צורה רחבה ושטוחה, וצבעם הירוק בוהק הופך לצהוב מבריק בסתיו. עורקי העלים בולטים החוצה, בניגוד לרוב העצים האחרים שהם בעלי עורקים מסועפים.
• ענפים וקליפת עץ: ענפי העץ בדרך כלל זוויתיים, וככל שהעץ מתבגר, הקמטים של הקליפה הופכים לעמוקים והוא מקבל מראה מחוספס. צבע הקליפה לרב אפור עד אפור-חום.
• מערכת שורשים: מערכת השורשים של העץ היא עמוקה ורחבה, ותורמת לחוסנו וליכולתו לעמוד בתנאים קשים.
• מערכת רבייה: גינקו בילובה הוא דו-ביתי (dioecious), כלומר עצים בודדים הם זכר או נקבה. זה נדיר יחסית בעצים. העצים הזכריים מייצרים קונוסים קטנים, נושאי אבקה, בעוד שהעצים הנקביים מייצרים ביציות שבמידה ומופרות מתפתחות לזרעים.
• זרעים: צבעם חום-צהוב, וגודלם כגודל של שזיף. הם ידועים בריחם הייחודי, שעלול להיות לחלקנו לא נעים, בבשלותם.

רכיבים פעילים

• פלבנואידים: עלי גינקו עשירים בפלבנואידים, שהם קבוצה של חומרים טבעיים בעלי מבנים פנוליים משתנים (תרכובות כימיות המורכבות מקבוצת הידרוקסיל המחוברת לקבוצת פחמימנים ארומטיים). ביניהם: קוורציטין (quercetin), קמפפרול (Kaempferol) ו- isorhamnetin.
  פלבנואידים אלה ידועים כבעלי תכונות נוגדות חמצון חזקות, ולכן ביכולתם לנטרל רדיקלים חופשיים (מולקולות לא יציבות שעלולות לפגוע בתאים) ולהפחית את הלחץ החמצוני בגוף.
• טרפנואידים: גינקו מכיל טרפנואידים ייחודיים, ובהם גינקוגולידים ובילובליד. הטרפנואידים הם מחלקה גדולה ומגוונת של כימיקלים אורגניים המופיעים באופן טבעי ומופקים מיחידות איזופרן של חמישה פחמנים, המסודרות בדרכים שונות.
  סבורים שתרכובות אלו משפרות את זרימת הדם ומפחיתות את הצטברות הטסיות (הצטברות של תאי דם, מה שעלול להוביל להיווצרות קריש).
• Bilobalide: טרפנואיד נוסף הקיים בגינקו, הידוע בתכונותיו הנוירו-פרוטקטיביות (הגנה על תאי עצב). הוא ממלא תפקיד בשימור המבנה ותפקוד תאי העצב, שהנו חיוני בהקשר של בריאות קוגניטיבית ומחלות ניווניות.
• Ginkgolides: סוג ספציפי של טרפנואיד שנמצא אך ורק בגינקו בילובה. ה- Ginkgolides ידועים ביכולתם לשפר את זרימת הדם ולהן על תאי עצב. המבנה שלהם ייחודי ונעשים בהם מחקרים המתמקדים ביכולתם לטפל בהפרעות הקשורות לזרימת דם והגנה עצבית.

שימושים ברפואה העממית

• רפואה יפנית וקוריאנית: ברפואה המסורתית היפנית והקוריאנית, לגינקו יש מקום משמעותי. נעשה בו שימוש בשל תכונות האנטי-אייג'ינג שלו ועל מנת לשפר את הבהירות הנפשית. הזרעים, הידועים בשם ‘Ginnan’ ביפן, נעשה שימוש קולינרי והסברה היא שיש להם תכונות המגינות מפני גורמים סביבתיים מזיקים.
• רפואה סינית מסורתית (TCM): ב-TCM, נעשה שימוש בגינקו בילובה, המכונה ‘Yin Xing’, במשך למעלה מאלף שנים. הוא שימש בעיקר לפתיחת "ערוצי" אנרגיה למערכות איברים שונות, כולל הכליות, הכבד והמוח.
  מתרגלים מסורתיים השתמשו בו כדי לשפר את התפקוד המוחי, להקל על תסמיני אסטמה ולטפל בהפרעות שמיעה כמו טינטון. זרעי הגינקו היו בשימוש נפוץ ב-TCM בשל התפיסה שביכולתם להפחית ריר ולהקל על בריחת שתן או מתן שתן לעתים תכופות.
• שימוש באירופה: באירופה, במיוחד לאחר הצגתו במאה ה-18, יצר הגינקו עניין מדעי רב. הוא שימש לטיפול במחלות הקשורות לזרימת דם לקויה ולבעיות זיכרון. עם הזמן, השימוש בו התרחב לטיפול בסימפטומים של דמנציה, חרדה ודיכאון.
• רפואת צמחים מערבית: במערב, השימוש בגינקו בילובה הוא יחסית חדש, בהשוואה לתרבויות אסיה. הוא צבר פופולריות בסוף המאה ה-20, בעיקר בגלל הפוטנציאל שלו לשפר את הזיכרון והתפקוד הקוגניטיבי.
  הרבליסטים מערביים ממליצים על מתן תוספי גינקו לטיפול בהפרעות הקשורות לזרימת הדם, במיוחד בקרב קשישים, להגברת הריכוז ולטיפול בסחרחורת.

שימוש רפואי מבוסס מחקר

תמצית עלי גינקו בילובה, עשירה בפלבנואידים וטרפנואידים, ובעלת יישומים טיפוליים שונים. להלן סקירה כללית של השימושים הרפואיים הידועים והפוטנציאליים של הצמח, כולל מנגנוני הפעולה העומדים בבסיס השפעותיו.

תפקוד קוגניטיבי ומחלות ניווניות:

• השימוש בגינקו לשיפור התפקוד הקוגניטיבי הוא ככל הנראה הידוע והמפורסם ביותר. מעריכים כי הפלבנואידים והטרפנואידים הם בעלי תכונות נוגדות חמצון ואנטי דלקתיות, שיכולות להגן על תאי העצב מנזק. ולכן נעשה בו שימוש לטיפול בדמנציה, כולל במחלת אלצהיימר.
• בסקירה[1] שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמה ב-'BMC geriatrics' נמצא כי גינקו בילובה הייתה יעילה יותר מפלצבו, והציגה השפעה חיובית מתונה בחולי דמנציה.

חרדה ודיכאון:

מספר מחקרים מצביעים על כך שגינקו עשוי להיות מועיל בטיפול בחרדה ודיכאון. סבורים כי המנגנון כרוך בוויסות של מערכות מולכים עצביים והפחתה של עקה חימצונית, כפי שמוזכר במאמר[2] שפורסם ב'Planta medica'.

מחזור הדם ובריאות הלב וכלי הדם:

• גינקו ידוע ביכולתו לשפר את זרימת הדם, באמצעות הרחבת כלי הדם והפחתת הדביקות של טסיות הדם. תכונה זו הופכת אותו לאופציה טיפולית בבעיות הקשורות למחזור הדם, במיוחד אצל קשישים.
• השימוש בו במחלות עורקים היקפיות ולשיפור זרימת הדם במוח צוין במספר מחקרים, כגון מחקר פיילוט[3] שפורסם ב'Neuroradiology' ובו נמצאה השפעה על זרימת דם מוחית בנבדקים מבוגרים.

יישומים רפואיים פוטנציאליים

בעיות קוגניטיביות ו-HDHD:

• ישנן הערכות כי מתן גינקו לסובלים מבעיות קוגניטיביות, עשוי להיות יעיל. אם כי העדויות המחקריות לכך מעטות.
• במחקר[4] מ-2014 ניתנה תמצית גינקו מסויימת ל-20 ילדים עם ADHD במשך 3 עד 5 שבועות. המינון המקסימלי שניתן היה 240 מ"ג ביום. העדויות הראשוניות שלו מצביעות על כך התמצית, במינון מקסימלי של 240 מ"ג ליום, עשויה להיות טיפול חלופי שימושי, אך נדרשות ראיות נוספות.

טינטון ואובדן שמיעה:

• קיימות הערכות כי היכולת של גינקו לשפר את זרימת הדם יכולה להיות מיושמת גם בטיפול בטינטון (רעשים באוזניים) ואובדן שמיעה.
• הרציו הוא שזרימת דם מוגברת לאוזן עשויה להקל על הסימפטומים, אם כי היעילות היא עדיין נושא למחקר מתמשך, כגון מחקר[5] שפורסם ב-'Brazilian Journal of Otorhinolaryngolog'.

בריאות העיניים:

• לאור תכונותיו נוגדות החמצון, גינקו בילובה נחקר כאופציה טיפולית בגלאוקומה וניוון מקולרי הקשור לגיל.
• נוגדי החמצון בגינקו הם עם פוטנציאל להגן על רקמות עיניים עדינות מפני מתח חמצוני, כפי שנדון במחקר[6] שפורסם ב-"‘Medical hypotheses’.

אסטמה ומחלות נשימה:

קיימת הערכה לפיה התכונות נוגדות הדלקת של גינקו עשויות להועיל בטיפול באסתמה, ובמצבים רפואיים נוספים הקשורים לנשימה, באמצעות הפחתת דלקת בדרכי הנשימה.

מיגרנה:

מספר מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שגינקו בילובה עשוי לסייע בהפחתת תדירות המיגרנות, זאת הודות להשפעות האנטי-דלקתיות ומרחיבות כלי הדם שלו.

מינונים מומלצים

במבוגרים

• המינון הכללי המומלץ של תמצית גינקו בילובה (לפי סטנדרטיזציה של 24% פלבון גליקוזידים ו-6% טרפן לקטונים) הוא בין 120 ל-240 מ"ג ליום. מינון זה מחולק בדרך כלל לשתיים או שלוש מנות במהלך היום.
• תפקוד קוגניטיבי ודמנציה: במחקרים הבוחנים את השפעת הגינקו על שיפור התפקוד הקוגניטיבי או לטיפול בסימפטומים של דמנציה, נעשה בדרך כלל שימוש במינונים הנעים בין 120 ל-240 מ"ג ליום. במחקר[7] שפורסם ב-'Jama' השתמשו במינון של 120 מ"ג, פעמיים ביום , כדי לחקור את השפעתו על דמנציה.
• כלי דם: עבור בעיות במחזור הדם ומחלת עורקים היקפית, המינונים הניתנים בדרך כלל נעים בין 120 עד 240 מ"ג ליום, לפי מחקר[8] שפורסם ב-"Clinical rehabilitation.

בילדים

• השימוש בגינקו בילובה בילדים פחות שכיח, ויש מחקר מוגבל על מינונים מתאימים לשימוש בילדים, אם כי במחקרים מסוימים ניתנו מינונים שהגיעו עד 240 מ"ג ביום (ראו אסמכתא לעיל).
• בשל כך, מומלץ בדרך כלל להימנע או להשתמש תחת הדרכה של בר סמכא, שכן הבטיחות והיעילות של גינקו בילדים לא הוכחו באופן מספק.

תופעות לוואי / אינטראקציות / בטיחות

תופעות לוואי:

• תגובות אלרגיות: במקרים נדירים, גינקו עלול לעורר תגובות עור אלרגיות, כולל פריחה או גירוי.
• סיכון מוגבר לדימום: אחד החששות המשמעותיים ביותר של גינקו הוא הפוטנציאל שלו להגביר את הסיכון לדימום, מכיוון שהוא יכול לעכב את הצטברות טסיות הדם (התקבצות של תאי דם ליצירת קרישים).
• כאבי ראש וסחרחורת: עלולים להופיע כאבי ראש וסחרחורות קלים אצל חלק מהמשתמשים, במיוחד במינונים גבוהים.
• מערכת העיכול: אנשים מסויימים עלולים לפתח קלקול קיבה, בחילות, שלשולים או עצירות בעת נטילת גינקו.

אינטראקציות תרופתיות:

• נוגדי דיכאון: גינקו עשוי לקיים אינטראקציה עם תרופות נוגדות דיכאון, במיוחד מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI) ומעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI). זה עלול להוביל לתסמונת סרוטונין, שהוא מצב מסוכן הנגרם בשל רמות גבוהות של סרוטונין במוח.
• מדללי דם (נוגדי קרישה ונוגדי טסיות): בשל תכונותיו מדללות הדם, גינקו יכול להגביר את ההשפעות של תרופות כמו וורפרין, אספירין ואחרות המפחיתות את קרישת הדם. שילוב זה עלול להגביר את הסיכון לדימום.
• תרופות אנטי אפילפטיות: גינקו עלול להשפיע על יעילותן של תרופות אלו.
• תרופות לסוכרת: גינקו יכול להשפיע על רמות הסוכר בדם, ולכן מחייב ניטור רצוף אצל אנשים הנוטלים תרופות לסוכרת.
• תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs): בשילוב עם NSAIDs, גינקו עלול להגביר את הסיכון לדימום.
• אינטראקציות נוספות: גינקו עלול לקיים אינטראקציה עם תרופות ליתר לחץ דם, תרופות מסוימות לסרטן ותרופות שעברו חילוף חומרים בכבד.

הריון והנקה:

הבטיחות של גינקו בילובה בנשים הרות או מניקות אינה מבוססת היטב. בשל סיכונים פוטנציאליים, ההמלצה היא לרוב להימנע מנטילת גינקו במהלך ההיריון ובתקופת הנקה.

ביבליוגרפיה