מליסה רפואית

שם עממי:

מליסה רפואית, עשב לימון, בלם לימון, נענע לימונית, דבקה רפואית

שם מדעי:

Melissa officinalis

משפחה:

שפתניים (Lamiaceae)

חלקי הצמח בשימוש:

עלים, חלקים עיליים (גבעולים ופרחים)

מקור

מליסה רפואית (Melissa officinalis), השייכת למשפחת השפתניים, היא צמח מרפא ארומטי בעל היסטוריה עשירה של שימוש רפואי וקולינרי.

מקורה באזור הים התיכון, דרום אירופה ומערב אסיה, שם היא גדלה בר בטבע באזורים חמים ולחים. כבר בעת העתיקה, היוונים והרומאים השתמשו בה למטרות רפואיות, והיא אף הוזכרה בכתבי רפואה מימי הביניים כמזור להרגעת הנפש וחיזוק הגוף.

תפוצה גיאוגרפית

כיום, המליסה הרפואית נפוצה ברחבי אירופה, אסיה, אמריקה הצפונית וצפון אפריקה, הודות לכושר ההתאקלמות הגבוה שלה ולביקוש הרב לגידולה כצמח מרפא. היא נפוצה במיוחד בגינות ביתיות, בשדות מתורבתים ובאזורים לחים בהם האדמה עשירה ומנוקזת היטב.

בית הגידול הטבעי

בטבע, המליסה הרפואית מעדיפה אדמות לחות ועשירות בחומר אורגני, אך היא יכולה לגדול גם באזורים יבשים יחסית, כל עוד היא מקבלת מספיק מים. היא משגשגת באזורים חמים ומתונים, לרוב בשולי יערות, בקרבת נהרות ונחלים, ובשטחים פתוחים עם שמש חלקית עד מלאה.

יכולתה לצמוח במהירות ולהתפשט באמצעות קני שורש הופכת אותה לצמח עמיד במיוחד, ולעיתים אף לפולשני במקומות בהם התנאים מתאימים לה.

מעבר לשימושיה הרפואיים, המליסה הרפואית נחשבת לצמח מושך דבורים בזכות הריח הלימוני שלה, ולכן היא משמשת גם בגידולי דבש טבעי, כמקור צוף חשוב לדבורים ולמאביקים אחרים.

מאפיינים בוטניים ומורפולוגיים

מליסה רפואית (Melissa officinalis) היא צמח רב-שנתי ממשפחת השפתניים (Lamiaceae), הידועה בארומה הלימונית שלה ובשימושיה הרפואיים והקולינריים. מדובר בצמח עשבוני המתפשט בקלות, בעל גבעולים מרובעים, עלים ריחניים ופריחה עדינה, ההופכת אותו למבוקש גם בגינות נוי וגם כצמח מרפא מסורתי.

עלים וגבעולים

העלים של המליסה הרפואית הם בעלי מרקם מחוספס, בצבע ירוק עז, ומדיפים ניחוח לימוני אופייני בעת מגע. צורתם אובלית-משוננת והם מסודרים בזוגות נגדיים לאורך הגבעולים. הגבעולים עצמם מרובעים וזקופים, בדומה לצמחים רבים ממשפחת השפתניים, ולעיתים עשויים להתפשט לרוחב באמצעות שלוחות ושורשים אופקיים.

פרחים ופריחה

הפריחה מתרחשת לרוב בקיץ, כאשר הצמח מפתח אשכולות של פרחים קטנים ולבנים או ורדרדים. הפרחים צינוריים, בעלי חמש אונות ומושכים מאביקים כמו דבורים ופרפרים, מה שהופך את המליסה לצמח מועיל במיוחד במערכות אקולוגיות טבעיות ובגידולי דבש.

פירות וזרעים

לאחר הפריחה, הצמח מייצר פרי מסוג אגוזית המכילה זרעים קטנים ושחורים. הזרעים מופצים בעיקר באמצעות הרוח או בעלי חיים, אך הצמח מתרבה ביעילות גם באמצעות חלוקה וגידול מקני שורש.

מערכת שורשים והתפשטות

המליסה הרפואית מתאפיינת במערכת שורשים מסועפת, המסייעת לה לשרוד בתנאים מגוונים ולהתפשט במהירות. היא נחשבת לצמח חזק ועמיד, ולעיתים אף לפולשני, במיוחד באזורים עם קרקע לחה ועשירה.

רכיבים פעילים

מליסה רפואית (Melissa officinalis) מכילה מגוון רחב של תרכובות ביולוגיות פעילות, אשר אחראיות להשפעות המרגיעות, האנטי-דלקתיות והנוגדות חמצון שלה. שילוב הרכיבים הללו מעניק לה את מעמדה כאחד מצמחי המרפא הפופולריים ביותר במסורות ריפוי טבעיות ומודרניות.

שמנים אתריים (Essential Oils)

החלק הפעיל ביותר במליסה הוא השמן האתרי שלה, המכיל תרכובות נדיפות האחראיות לריח הלימוני ולתכונותיה המרגיעות:

• ציטרל (Citral) – תרכובת ארומטית עם ניחוח לימוני עז, בעלת השפעה אנטי-דלקתית ואנטי-בקטריאלית (מונעת זיהומים).
• גרניול (Geraniol) – מרכיב נדיף עם השפעה אנטי-פטרייתית (נלחם בפטריות מזיקות) וניחוח פרחוני עדין.
• לינלול (Linalool) – מולקולה בעלת השפעה מרגיעה, המסייעת בהפחתת מתח, חרדה ובעיות שינה.

חומצות פנוליות (Phenolic Acids)

חומרים אלו הם נוגדי חמצון חזקים, המגנים על התאים מפני נזקים הנגרמים כתוצאה מרדיקלים חופשיים (מולקולות לא יציבות שעלולות לגרום להזדקנות מוקדמת ולמחלות שונות).

• רוזמרינית (Rosmarinic Acid) – תרכובת עם תכונות אנטי-דלקתיות חזקות, המסייעת בטיפול באלרגיות, מחלות נשימה וכאבי מפרקים.
• קפאית (Caffeic Acid) – נוגד חמצון טבעי המסייע בהפחתת דלקות ובשיפור זרימת הדם.

פלאבונואידים (Flavonoids)

קבוצת תרכובות צמחיות הידועות בהשפעותיהן המגנות על כלי הדם ומשפרות את הבריאות הכללית של הלב והמערכת החיסונית.

• קמפפרול (Kaempferol) – נוגד חמצון טבעי המסייע בהפחתת דלקות כרוניות.
• קוארצטין (Quercetin) – תרכובת הידועה ביכולתה להפחית תגובות אלרגיות ולחזק את המערכת החיסונית.

תרכובות נוספות

בנוסף לרכיבים אלה, המליסה מכילה טאנינים (Tannins) – חומרים בעלי השפעה אנטי-ויראלית המסייעים בהגנה מפני זיהומים, וכן ספונינים (Saponins), הידועים בהשפעתם החיובית על מערכת החיסון.

שימושים ברפואה העממית

מליסה רפואית (Melissa officinalis) היא אחד מצמחי המרפא הוותיקים בעולם. ריחה הלימוני המרגיע ותרכובותיה הפעילות הפכו אותה לצמח מבוקש בטיפול במתח, בעיות עיכול, חיזוק מערכת החיסון ושיפור הבריאות הכללית.

יוון ורומא העתיקה – "צמח החיים"

ביוון העתיקה, היפוקרטס ודיוסקורידס – מאבות הרפואה – המליצו על מליסה כתרופה למצבי רוח ירודים, חיזוק הלב והרגעת מערכת העצבים. הרומאים האמינו כי חליטת מליסה מחזקת את הגוף ומעניקה אריכות ימים, ולכן שתו אותה באופן קבוע. הם גם השתמשו בעלים הכתושים שלה לחיטוי פצעים והרגעת עקיצות חרקים.

הרפואה הערבית והאסלאמית – מרפא לנפש ולגוף

ברפואה האסלאמית, המליסה נחשבה לצמח מקרר (מאזן אנרגטית את הגוף) ושימשה לטיפול בבעיות עיכול, חרדה ונדודי שינה. הרופא והפילוסוף איבן סינא (אבן סינא) המליץ עליה לחיזוק הזיכרון, שיפור הריכוז והרגעת הנפש.

אירופה של ימי הביניים – "צמח האושר"

בימי הביניים, נזירים ממנזרי בנדיקטוס גידלו מליסה בגינות רפואיות ושילבו אותה במשקאות "אליקסיר החיים", שנועדו לחדש את האנרגיה, לעודד מצב רוח טוב ולשמור על בריאות מערכת העיכול. מרפאים עממיים השתמשו במליסה לטיפול בכאבי ראש, מחלות נשימה ומתח נפשי.

הרפואה הפרסית וההודית – איזון גוף ונפש

באיראן, שם המליסה עדיין נפוצה כתרופה מסורתית, היא שימשה להרגעת עצבים, שיפור זרימת הדם ולחיזוק מערכת העיכול.
באירוודה (הרפואה ההודית המסורתית), המליסה שימשה לאיזון דושות (אנרגיות הגוף), בעיקר להפחתת "ואטה" (אשר מקושרת למתח ולחרדה), ולשיפור איכות השינה והריכוז.

הרפואה העממית במזרח אירופה ורוסיה – סוד אריכות הימים

בתרבות הרוסית והסלאבית, חליטת מליסה נחשבה לתרופה טבעית לנדודי שינה, להורדת לחץ דם ולהגנה מפני מחלות חורף. נשים הרות שתו חליטות מליסה להקלה על בחילות ובחוסר שקט רגשי.

יישומים רפואיים שהוכחו מחקרית

1. הפחתת חרדה ושיפור מצב הרוח

מליסה נחשבת לצמח אדפטוגני, כלומר, מסייעת לגוף להסתגל למצבי לחץ. מחקרים הראו כי צריכת תמצית מליסה יכולה להקל על חרדה, לשפר את מצב הרוח ולהפחית מתח פסיכולוגי.

• מחקר[1] כפול-סמיות ומבוקר פלצבו בחן את השפעת מליסה על אנשים שסבלו מחרדה והפרעות שינה. נמצא כי קבוצת המשתתפים שקיבלה את תמצית הצמח דיווחה על ירידה משמעותית במתח הנפשי ובהפרעות שינה בהשוואה לקבוצת הביקורת (Cases et al., 2011).
• מחקר[2] נוסף הראה כי צריכת מליסה מפחיתה את רמות הקורטיזול, ההורמון הקשור ללחץ נפשי, ובכך משפרת את תחושת הרוגע הכללית (Kennedy et al., 2004).

2. שיפור בתפקוד הקוגניטיבי וזיכרון

רכיבים פעילים במליסה, בעיקר חומצה רוזמרינית, נחשבים לבעלי השפעה נוגדת חמצון והם מגנים על נוירונים מפני נזק חמצוני.

• מחקר קליני שנערך על צעירים בריאים מצא כי מתן תמצית מליסה שיפר את מהירות העיבוד הקוגניטיבי ואת הריכוז, וכן תרם לשיפור בזיכרון לטווח קצר (Scholey & Kennedy, 2002).
• מחקר[3] נוסף הראה כי חולי דמנציה קל עד בינוני שקיבלו תמצית מליסה הראו שיפור קל בהערכת התפקוד הקוגניטיבי שלהם בהשוואה לקבוצת ביקורת (Akhondzadeh et al., 2003).

3. השפעות מרגיעות ותמיכה באיכות השינה

מליסה משמשת באופן מסורתי כמסייעת לשינה, ומחקרים קליניים תומכים בטענה זו.

• מחקר משולב של מליסה רפואית עם ולריאן (צמח בעל השפעות מרגיעות) מצא כי שילוב הצמחים שיפר את איכות השינה אצל אנשים עם הפרעות שינה קשות (Cases et al., 2011).
• מנגנון הפעולה של מליסה עשוי לכלול אינטראקציה עם מערכת ה-GABA במוח, בדומה להשפעה של תרופות הרגעה מסוימות.

4. הקלה על הפרעות עיכול וגזים

מליסה ידועה ביכולתה לסייע בתהליכי עיכול, להפחית גזים ולשפר את תפקוד מערכת העיכול.

• מחקר[4] קליני שנערך על אנשים הסובלים מהפרעות עיכול קלות עד בינוניות מצא כי תמצית מליסה סייעה בהפחתת נפיחות וכאבי בטן, לצד שיפור תחושת הנוחות הכללית (Miraj et al., 2017).
• שילוב של מליסה עם צמחים נוספים כמו קמומיל ופסיפלורה נמצא כיעיל בטיפול בתסמונת המעי הרגיז.

5. הקלה על תסמיני אלצהיימר

מליסה עשויה לסייע לחולי אלצהיימר בשל השפעותיה נוגדות החמצון וההשפעה המרגיעה שלה על המוח.

• מחקר כפול סמיות מבוקר פלצבו הראה כי תמצית מליסה סייעה להפחתת תסמיני אי-שקט בקרב חולי אלצהיימר קל עד בינוני (Akhondzadeh et al., 2003).
• מנגנון הפעולה קשור לעיכוב האנזים אצטיל-כולין אסטרז, מה שעשוי להאט את ההידרדרות הקוגניטיבית הקשורה למחלה.

יישומים רפואיים פוטנציאלים

1. דיכאון והפרעות מצב רוח

אמנם חלק מהמחקרים מצביעים על כך שמליסה עשויה לסייע בהפחתת תסמיני דיכאון (Ghazizadeh et al., 2021), אך יש צורך במחקרים קליניים נרחבים יותר לפני שניתן יהיה לאשר זאת באופן חד-משמעי.

2. השפעה על בריאות הלב וכלי הדם

מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שמליסה עשויה להפחית לחץ דם ולשפר את תפקוד הלב, אך המנגנון אינו ברור לחלוטין ונדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את מלוא ההשפעה.

3. פוטנציאל אנטי-ויראלי ואנטי-בקטריאלי

רכיבים פעילים במליסה נמצאו כבעלי פעילות אנטי-ויראלית כנגד נגיפים כמו הרפס סימפלקס (HSV-1) ושפעת, אך המחקרים טרם הובילו לאישור רפואי רשמי.

מינונים מומלצים

מבוגרים

• חליטה (תה): המינון המומלץ הוא 6-12 גרם של עלי מליסה מיובשים ביום, המחולקים למספר מנות.
• תמצית יבשה (כמוסות או טבליות): המינון המקביל הוא 1.5-4 גרם של הצמח ביום, בהתאם לריכוז התמצית.

ילדים

אין מספיק מחקרים מדעיים המגדירים באופן ברור את המינון המומלץ של מליסה רפואית לילדים. לכן, יש לנקוט בזהירות ולהתייעץ עם רופא או מטפל מוסמך לפני מתן מליסה לילדים.

תופעות לוואי / אינטראקציות / בטיחות

תופעות לוואי:

1. נמנום ועייפות – בשל השפעתה המרגיעה של המליסה, צריכה מוגברת עלולה לגרום לעייפות, במיוחד כאשר נלקחת לפני נהיגה או ביצוע פעולות הדורשות ריכוז גבוה.
2. הורדת לחץ דם – מחקרים הראו כי מליסה עשויה להוריד לחץ דם, ולכן אנשים עם לחץ דם נמוך עלולים לחוות סחרחורת, חולשה או עילפון קל בעת נטילתה במינון גבוה.
3. תגובות אלרגיות – במקרים נדירים, אנשים עלולים לחוות פריחה, גירוד או תגובה אלרגית אחרת, במיוחד אם יש להם רגישות לצמחים ממשפחת השפתניים (Lamiaceae), כגון נענע, לבנדר או רוזמרין.
4. גירוי קיבה ובעיות עיכול – חלק מהאנשים מדווחים על כאבי בטן, גזים או שלשולים, במיוחד כאשר לוקחים את הצמח על קיבה ריקה או במינון גבוה.

אינטראקציות בין-תרופתיות

1. תרופות הרגעה (בנזודיאזפינים, ברביטורטים, ותרופות שינה)
   • מאחר שלמליסה יש השפעה מרגיעה טבעית, שילובה עם תרופות הרגעה (כגון דיאזפאם, לוראזפאם וזולפידם) עלול להגביר נמנום ולגרום לעייפות קיצונית.
2. תרופות להורדת לחץ דם
   • מכיוון שמליסה יכולה להוריד לחץ דם, נטילתה לצד תרופות להורדת לחץ דם (כגון אנלפריל, לוסרטן או חוסמי בטא) עלולה לגרום לירידת לחץ דם חדה מדי, מה שעשוי להוביל לסחרחורת או עילפון.
3. תרופות לטיפול בבעיות בלוטת התריס (כגון לֶבוֹתִירוֹקסִין)
   • קיימים דיווחים על כך שמליסה עשויה לעכב את פעילות בלוטת התריס ולהשפיע על יעילות תרופות לטיפול בתת-פעילות בלוטת התריס, ולכן יש להיזהר בשילוב זה.
4. תרופות נוגדות קרישה (כגון אספירין, וורפרין, אפיקסבן)
   • מליסה מכילה נוגדי חמצון העלולים להשפיע על קרישת הדם, ולכן שילובה עם מדללי דם עלול להגביר את הסיכון לדימומים.

ביבליוגרפיה